קפוארה

הקפוארה אומנות לחימה שהגיעה ממקום רחוק, אין עדויות תכלס מאיפה היא הגיעה אבל על פי הרישומים ההיסטוריים, פחות או יותר אפשר להגיע למסקנה מסויימת.
הקפוארה לפי הרישומים הגיעה מסוגים שונים של תרבויות שמקורן מאפריקה, והם התערבבו במקום אחד מתוך יאוש, בברזיל.
התקופה הייתה קשה לעבדים האפריקאים גינו אותם הרביצו להם ועוד דברים בסגנון.
כתבה מהאתר של קפוארה ישראל

לפני כ 500 שנה הגיעה לחופי ברזיל משלחת פורטוגלית, שגילתה אדמה טובה והחליטה להביא עבדים מאפריקה כדי להוציא פיריון מהאדמה החדשה. כ 4 מיליון עבדים הובאו בכל שנות העבדות. הם אוחסנו באזור מגורים אשר נקרא סנזלה, שם הם התגוררו וניסו לשרוד למרות התסכול וחוסר המטרה בחיים. העבדים שהגיעו לברזיל הביאו איתם את האמונות, מנהגים ומסורות שונות, כמו כן כלי נגינה שונים שהכירו בארץ מולדתם.
היכן ומתי בדיוק התחילה הקפוארה לא ניתן לקבוע בוודאות, אבל קיימים סיפורים שונים שמרמזים לנו על השורשי הקפוארה, נתייחס לכמה מהם:

קילומבו- העבדים שהיו בורחים רחוק לעומק הג'ונגל, הקימו מושבות שנקראו "קילומבו". תופעת בריחת העבדים גדלה וכך גם דאגה של האדונים הפורטוגלים, בגלל פגיעה בתפוקתם. הם החלו להחמיר בעונשים ולנסות לאתר את הקילומבוס שנוצרו. הקילומבו הגדול והמוכר ביותר היה "דוס פלמרס", מנהיגם – מלך זומבי(גאנה זומבה) היה איש מורד ומהפכן באופיו, שכל הזמן עשה "חיים קשים" לשלטון ועזר להרבה עבדים להימלט ובכך גם חיזק את מעמד של הקילומבו. האסטרטגיה וטקטיקות הלחימה שבהם השתמש היו מתוחכמות מאוד ולכן הצליח לנצח קרבות רבים. עם הזמן מלך זומבי הפך לסמל מאבק לחופש (מלך זומבי נזכר עד היום בשירים שונים בקפוארה). המקומות שבהם התאמנו על טכניקות הקרב שלהם היו יערות כרותים הנקראים גם כ"קפוארה".

אמוצ'ינדו- "בסוף המאה ה18 פורסמו מספר מאמרים על יורש העצר ושומר ראשו "אמוצ'ינדו". במאמרים סופר על ששומר הראש היה מלווה את אדונו בעת ביקורי לילה אצל נשים נשואות. הוא היה מגן עליו מפני כעסם של הבעלים הנבגדים. הוא הצטייר כלוחם ערמומי שהיה מצליח להסתדר במצבים מסוכנים מאוד, שם נוסף שבו הוא היה מוזכר - "קפוארה".

ביזורו- מנואל הנריקי, הידוע בשם "ביזורו", הטיל אימה על הרבה שוטרים ומפקחי משטרה בזמנו, לא רק בגלל השמועות שהיה יכול לצאת ממצבים מאוד מסוכנים, אלא גם בגלל שהיו מספרים שהיה בעל כוחות על טבעיים שבעזרתם היה משתמש, כגון להפוך פתאום לחיפושית ולהמלט מהמקום (מכאן השם ביזורו). הוא מוזכר גם בשמות: ביזורו מגנגה וביזורו קורדאו ג'י אורו. הוא היה נכנס בקלות לבתי כלא, משחרר את אחיו השחורים ומרד כנגד השלטון חסר הצדק שהיה. כדי להרוג לוחם בלתי מנוצח זה- היו צריכים להכין סכין מכושפת. יום אחד הצליחו הזוממים נגדו לארוב לו מלכודת ודקרו אותו למוות, אך בגלל גבורתו סיפורו של ביזורו נזכר בשירי הקפוארה עד היום.

קרבות רחוב - אחת התיאוריות הנוספות גורסת שהשם קפוארה בא מהכינוי של "סילסלות התרנגולות", אשר נראו הרבה ברחובות באהיה. ע''פ גירסה זו העבדים היו מחקים את תנועות התרנגולות שראו. קיימות מספר הוכחות מדוחות המשטרה, שתועדו מקרי הפרת חוק מצד העבדים, בכך ש"שיחקו" קפוארה והרביצו לשוטרים.

מלטה- כנופיה גדולה של קפואריסטים, אשר שלטה בשטח מסוים, שהלבוש המאפיין שלה הוא חליפה, עניבה וכובע. ההבדלים בין המלטות היו בד''כ בצבע העניבה או הכובע. הן היו נאבקות על שליטה ברחובות בצורות ערמומיות וללא חוקים. הפוליטיקאים שכרו את שירותם כדי לפוצץ את מפלגות המתחרות. כעבור זמן התחילו לגייס את אנשי המלטות לכוחות המשטרה, כדי לנקות את הרחובות משיכורים ונרקומנים, עם הזמן הקפואריסטים גוייסו לצבא וזכו בעיטורי גבורה רבים בזמן המלחמה בין ברזיל לפרגוואי(1864-1870).

1890 - שנה שבה לראשונה חוקקו חוק כנגד הקפוארה שהייתה נחשבת להפרעת סדר, ע''פ חוק זה מי שנמצא מתעסק בקפוארה היה נעצר ואחרי זה נגלה לאי נידח. מפקח משטרה בשם סמפיו (שגם הוא היה יודע בתור קפואריסט ערמומי) גרם למעצרם וגילוי של המון קפואריסטים באותה תקופה, אפילו בן של ברון ז'וקה היס, שהיה ידוע גם כי קפואריסט הוגלה לאי, למרות שהרבה חברים בעלי השפעה ניסו לעזור לו.


המאה ה -20 הקפוארה עברה הרבה שינויים ומהפכות פנימיות, כמו כן פותח סגנון קפוארה חדש שנקרא "רג'יונל", אשר פותח ע"י מסטרה בימבה וכתוצאה מכך נוצרו ניתוק ויריבות חזקה בין הסגנון החדש לבין סגנון הקפוארה המסורתי אשר קיבל את השם "אנגולה". בכל אחד מהסגנונות היו השקפות, מקצבים ומסורות ייחודיות לו. למרות היריבות שהיתה בעבר, היום שני הסגנונות נלמדים ביחד, זה לצד זה, ברוב הקבוצות.

"הודה" – מעגל הקפוארה. זהו מעגל של אנשים שבו משחקים קפוארה, בעזרת צורה המעגלית הריכוז מתמקד בשחקני הקפוארה נמצאים בתוך המעגל ובמוסיקה המתנגנת, כל זה יחד יוצר מין עולם, שמנותק במעט ממציאות "הנורמלית", שיש בו כללים ומנהגים משלו. מקובל להיכנס למשחק הקפוארה מראש ההודה אשר בד"כ במרכז "בטרייה" (מספר נגנים, המנגנים על כלי נגינה שונים). סגנון המשחק נקבע ע"י מקצב שמתנגן. למרות היותה של הקפוארה אומנות לחימה, במשחק הקפוארה בד"כ משתדלים להמנע ממגע ככל שניתן, כך שהתקפות נושאות יותר אופי תיאטרלי וייצוגי, לדוגמא במשחקי אנגולה השחקנים מנהלים דו שיח ביניהם ע"י תנועות שונות. "יאה" – זוהי מילה שנשמעת בתדירות נפוצה ביותר בקפוארה, בקריאת "יאה" נהוג להתחיל ולסיים הודה, כמו כן מדריכי הקפוארה משתמשים בקריאת "יאה" בשיעורי הקפוארה כדי לסמן סיום של תרגיל וכו'.